אנחנו יושבים בארוחת שישי ומספרים לילדים איך הם היו כשהם היו קטנים, אילו הברקות היו להם, אילו חיוכים מדהימים, איך נוצר הקשר ההתחלתי איתם, איך הם התנהגו וכו'.
סיפרתי לאחד הבנים שכשהוא היה בן תשעה חודשים בערך, הלכתי בערב לקוסמטיקאית בקיבוץ, מרחק של כעשר דקות ברגל, לשעה בערך, ואבא, אחרי כעשר דקות, בערך כשרק הגעתי לחדרה והתיישבתי על המיטה, מחכה לפינוקים ולאפשרות להיראות קצת יותר טוב, קצת יותר מטופחת, התקשר לומר לי שהמתוק בוכה ועדיף שאגיע. כעסתי על כך שלתחושתי הוא ממש לא מתאמץ ולא מנסה להיות עם הבונבון ועלו לי מחשבות של מנהלת חשבונות(בכל זאת, בת למשפחת כלכלנים ורואי חשבון) על כמה אני וכמה הוא. באותו ערב נדדה שנתי והסתובבתי בבית. פתאם, בשעה שלוש לפנות בוקר, הירח הופיע בדיוק בחלון הגבוה שבסלון והאיר על כל הסלון באור בהיר, מקסים ורך ואז כתבתי את "תשעים אחוז".
בני שמע את הסיפור, שמע שוב את השיר שלי והחליט לכתוב שיר בהשראת הסיפור והשיר שלי.
גאווה גדולה.