עת מלחמה ואני מפונה למלון בטבריה, אחרי אי אילו מפגשים עם המטופלים, הגיעה הוראה(מבורכת לעניות דעתי) שאין יותר מפגשים האמצעות תכנת הזום, כשלא נמצאים פיסית במקום ועובדים בקרבת מקום המגורים אליו מפונים.
התגוררתי במלון בטבריה ולכן עבדתי בבית ספר חדש שהוקם למען ילדי הצפון – כפר נהר הירדן. המנהלת מקסימה והאוכלוסייה מרתקת ומגוונת.
וחדר המוסיקה? חלומה של כל מטפלת במוסיקה – עשיר, רחב ידיים, מגוון בכלים מסוגים שונים ומקסים. פסנתר כנף, גיטרה קלאסית, גיטרה אקוסטית, גיטרה בס, מערכת תופים, אורגניות, כלי נגינה אפריקאיים, כלי נשיפה ועוד ועוד בחדר מעוצב ואקוסטי.
בעודי נמצאת בחדר בין מפגש עם מטופל למפגש נוסף, מגיעה קבוצה של צוות ממקום עבודה מסויים, שבאה להתנדב ולעבד את הגינות הקטנות שיש במקום ופתאם אני רואה את קרן – חברת ילדות של אחי.
היה כיף להיפגש 🙂