דיון על יתומים בוועדת החינוך בכנסת

בעבר עבדתי בבית ספר מסויים, בו תצפתנו על המטופלים בתחילת שנה ומתוך האינטואיציות, החלטנו לטפל במי שלבנו היה איתו.
יצא שטיפלתי בעיקר בילדים שהיו בפנימיה או בילדים יתומים או בילדים מאומצים. עד היום כשאני שומעת על מישהו שאימץ ילד, אני מתרגשת ורואה באנשים אלו אצילות נשגבת.
השבוע הייתי בכנסת וייצגתי את יה"ת, האגודה למטפלים באמצעות אמנויות בישראל, בדיון על יתומים במשרד החינוך.

בדיון הודגש הצורך הייחודי בטיפולים ובהתאמות ספציפיות למטופלים אלו וכמו שויניקוט אמר "אין דבר כזה ילד/תינוק", תמיד יהיה סביבו מטפל עיקרי ולכן הטיפול צריך להיעשות בכל המערך – הורה, סבים וכו'. מאחלת שמספרם יפחת. אמן